שמחה תשטפני

שמחה תשטפני


לקול רשרושי עלים בצמרות עצים

אהבה תמלאני

לנווה התמימות של נערה

אושר ותשוקה

למראה גופה של אישה בהליכתה

אור בעיניי

למראה ילדים עולזים ורנים בגן הסמוך

רעד בדמי

לתנודת העננים ממעל

וקול זמרה בגרוני

ילוה מסעם של ציפורים אל על

ואת כל אלה יחדו

נתת לי את

מתחת עץ רב עלים

לאור מדורה מלחשת בלהבותיה

למרגלות גבעת טרשים מוריקה

עת יזחלו אצבעותיי

בין חמוקי ירכייך

ואת נחל עדנייך תשקיני

28/9/03

רעד ימלאני בהושיטי ידי אל חור המנעול

רעד ימלאני בהושיטי ידי אל חור המנעול


הלילה רד והתעטף בכסות ערבית

והבדידות תעטפני שבעתיים

תאחז בכל פינה בביתי

ותכרסם כל תא בגופי

עד כי אחוש כאב חזק בליבי

והדמעה לא תחדל

אויר הלילה הטוב

כאילו פסח מעליי

ואל ריאותיי לא יבוא כלל

אור בחדרי אך בפנים חשיכה

את ראשי אל הכר אניח

וריח גופך מליל אמש

לא יתן תנומה לעיניי

נותרתי בדד

מיותם ומופקר אל חשכת הליל

אל ממלכת הכאב והיגון

צפיה תקנן בי לליל יסער

צפיה תקנן בי לליל יסער


אימה תאחזני מליל יבער

כי סערת עלי

ותעטפיני בלהט כנפיים

ואני כגוזל רך אסתתר בצילם

אתענג לרוך מגעם

עד בוא היום

עד הנץ החמה

עת תסתתר הלבנה מחום השמש

יבוא הנץ , צפרוניו ינעץ בכנפייך

ואני צפור חבולה ,שרועה ומיותמה

אפול למרגלות גופך,לצד כנפייך

אשר נותרו ללא נשמת חי

רק גחלת לוחשת ועמומה נותרה,

שריד לאהבתנו

גחלת אשר הבערת

בלהט שפתייך ,בלחש מלותייך ובחום גופך

עת יעלה השחר רב בקומי הצער

עת יעלה השחר רב בקומי הצער


ושוב לא נראה השער

כי לא הוסר מעליו השעל

מען לא יהיה לתהום אבודה אין דרך שובי ונלך בנחל הנסתר

לבי לליבך ישבו ציפורים בשקד

ציפור אבודה לא לה הדרך שעתה היא מחפשת דרכה

אך לא....

על ענף שמטה כנפה ותיפול

עת יחלוף הליל וצינת בוקר תלחך את אוזניי ברוך

עת יחלוף הליל וצינת בוקר תלחך את אוזניי ברוך


השמש במזרח תפציע, הנה תם הלילה

תמו ענוגי מחמדי ושגרת היום מאיימת על שלות נפשי

לו היה בכוחי להטביע את השמש הימה ולהעלות הלבנה מעל

לראות את פנייך אל לובן הירח ולו לעוד שעה

את שפעת חיוכך לנגדי ,את מגע ידייך בשערי

ממעל אצית כל כוכבי מרום,כעיטורי נרות סביב ראשך

אך כוחו של אלוה רב משלי ,ואת מחזור הזמנים ירקיד על פי חוקיו

השמש תזרח וליבי לשעת ערב מייחל,לשעת ממלכתי

שעה בה תהיי את נסיכה לצידי וכל ממלכת שמים סוגדים לאהבתי

ולבנה מעל מאירה דרכי

לשמח את לבבי ולכבות את תבערת גופי

בעוד ליל הוללים ועינוגים

ליל אהבים כשאת לצידי

על מה ירחק ליבי מליבך?

על מה ירחק ליבי מליבך?


על שום מה אסיר עיניי ממבטך?

למה תסער בטני בשאון הכעס?

ואיך הרחקתי מעליי את גופך?



הן בחום איברייך נרפאתי

ומטוב שפתותייך גמעתי

מלחש שפתותייך אשכיל

ובגודש אהבתך אתעטף



ולמה ריחקתי אהבה?

ולמה דחיתי תשוקה?



חום גופי לך אתן

וטוב שפתותיי לך אביא

ולחש מלותיי לך יהיה

וגודש אהבתי אותך יעטוף

על כי חכמתי

על כי נרפאתי

על כי הארת מחשכי גופי

2/12/03

עוד תקווה בליבי שיבוא היום ואראך

עוד תקווה בליבי שיבוא היום ואראך


כשמי מרום כנוגה הרקיע

את שיפעת זוהרך, את תום ליבך

אחוש את שפתייך אשר תרו אחר מילותי

ואראך את המים

אשר כיבו אש אוכלת בליבי

את משב כנפיך אחוש מלטף את פני

כאגל טל עלי עשב דק

ועל פני הרקיע מעוף צחוקך

ותפעם רוחי כי לא אאמין למראה עיני

עוד אבוא אל סיפך

עוד אבוא אל סיפך


עייף ורפוי ידיים

להט החול בגופי יכה

ואחבא בחגוי הסלע

מחום השמש ,מפחד איש

עד בוא ערביים

עד יכבו שמיים.

אראך בקו החוף

הולכת בינות אדוות הגלים

קצף לבן יהיה לבושך

ונוגה שמיים עוטף צוארך.

עד בוא הבוקר

יכסוך ערפילים

ודמותך תדעך אל טל הבוקר

ואיותר אני לבדי

מופקר אל חום השמש

טבול בדם ליבי הניגר

9/03

נשיקות ראשונות,מחשבות אבודות

נשיקות ראשונות,מחשבות אבודות


אהבתי אותן ,את כולן

נשיקות אהבה ,נשיקות של תשוקה

נשיקות של חיבה ונשיקות נחמה

אהבתי אותן את כולן

אחת אחת

בכל אחת טמון זכרון

בכל אחת חבויה מחשבה

בכל אחת צפונה תקוה

אהבתי אותן , את כולן

בקרבי ישכנו ובליבי יקננו

ועוד רבות כמותן יהיו

כי בערה בי תשוקתי

כי שלהבת אהבה בלבבי

כי דמעות נחמה על שק עיניי

ועל כל הנה

תכסה הנשיקה

2/12/03

כי רבה הדמעה בליבי

כי רבה הדמעה בליבי

וסכר עיניי יעצור בעדן

וימלא גופי בעוצם בגודש רגשותיו

יאיים לאבדני,להפילני ארצה

ושפיותי מאיימת להמלט ממני

להותירני חסר בינה ודעת

חסר כוח וחסר פנים

נופל ארצה

טובל בשלולית חיי

מושלך לאדמה

כעלה אין חפץ בו

בלילות הסתיו הצוננים.

וזו הצינה חדרה לגופי

ויקפא ליבי ויטרף





28/9/03

כי ימיי קצובים וזמני קצר

כי ימיי קצובים וזמני קצר


ואל ליבך תשוקתי ועלייך ליבי יפעם

כי נואשתי נורא ליום יקצר

בלבבי ועלייך ליבי בעירה

כי איוותר לבדי

כוכבי אביב בשמיים זוהרים

כוכבי אביב בשמיים זוהרים


ברקע צרצר פוצח בקול נגינתו

על המדף ספריי עומדים בשממונם

האויר עמד מלכת

נותן אותותיו לקראת השרב הקרב

מתחת לעץ תות רחב העלים

מתכנסת חבורת נערים

בקולם ירעימו בשיחת חולין

ובדמיוני רב החלום

מפליג למחוזות לא ידועים



טובע אני בדברים כמוסים

נעכרה רוחי מאימת נושים

את עורי הפשילו בני עוולה

וקצבו איש איש חלקו

בשלהבת בוכיה אבד חלומי

ובכסות אביונים נעלם חזוני



ושמחת האביב בשלה

לא תביט לעצבוני

לא תראה בצערי

הפרח פורח והניצן צץ באילן

מן הערוגה הציץ נבט

ותות השדה הבשיל



רק אנוכי לובש קדרות של חורף

מכוסה בעננה שחורה

טובל ראשי במי גשם צוננים

האביב עליי פסח

נותרתי בעונת החורף

ובחוץ האביב פוצח ברננה

29/03/04

כאגל טל עלי עשב דק אשתריך מעליך

כאגל טל עלי עשב דק אשתריך מעליך


ואחוש את פניך

כפני הרקיע,כמלאך מרום

אראך ולמראך אשפיל את עיניי

כי לא יראה אותך אדם וחי

כי דמות אלוהים את לנגדי

את נפשי מסרתי אל עינייך

ערום כיום היולדי

יותר משעולך כבד עלייך

יותר משעולך כבד עלייך

כבדה עליי שתיקתך

יותר משסוד יצפן בקרבייך

ירבץ על ליבי עד מאוד

בהיותי האחד לחלוק עימו סוד

אירא מהתיר שבועתך לעצמך

הן ביום,עולך תשיחי לי

ובלילה יכאב עלי משכבי

תשתוחח נפשי ותהמה עליי

מפחד רז סודך

מדעת צפונות ליבך

מקחתי את סבלותייך

ובעת דומם במסדרונות החושך

ובעת דומם במסדרונות החושך


האיש הלז הקרב במאורות הרשע

את פעוטות מחמדיי רוצה לקטוף

טובל בדם ליבם

ושוטף בטוהר מידותם

יסף כוחו אל אלילי הפשע

ויצטדק אל מול חבלי התליה

כי ימיך ספורים

בנטות יום הדין בבא יום החשבון

על כי העדפת 50 ממליון

ובחלוף ליל הסער

ובחלוף ליל הסער


עת ישקוט היום

אצא אל הגן

ללקט טיפות טל אחרונות

ללגום טיפות גשם זעירות

ועובר ושב יסורו אל עמל יומם

ואני איותר בין עשבי הגן

נותרתי מיותם

עזוב,שוכן בדד

מבט אל שמיים תכולים

מגע של חום שמש מלטף

נפל הפרח מן הגבעול

נשל הפרי מן האילן

ואני כמותם

אוסף את שאריות חיי



2/12/03

ובחלוף יום דומם

ובחלוף יום דומם


עת השמש תטבול בעמקי הים

שעת ערביים

וכתום השמיים באופק

ויאמרו " הנה תם היום "

דומיה סביב,שעת מרגוע

תם עמל היום

תם יום חולין

בנגוע כוכב בשמיים

הבהוב אורו כקריצה

יאיר ויאמר

שעת ערב,שעת תענוגים שעת מנוחה

שעת האהבה

3/10/03

ובאותו הלילה

ובאותו הלילה


לא שקטה נפשיך

עת חשת כי אוקיינוס שלם

מפריד בינך לבינה

ואתה את סירתך הדלה נשאת

ובכוחות מועטים נסית לחתור

לקרב ספינתך אל מפרציה

ובאותו הלילה לא שקטה נפשיך

היא את נפשה הטביעה בים של אלכוהול

וספינתך התרסקה בין מפרציה

ניפץ חלומך

ניפץ מחשבותיך

נפצו תקוותך

תראה ותאסוף את שברי ספינתך

ותתהפך כל אותו הלילה

על כי הבעירה יצרך

על כי הדליקה תאותך

ותסוב היא לאחור

ואתה נותרת בבדידותך

היא איתך אבל רחוקה

נותרת בודד בין קירות ביתך

והבית אינו בית

והנפש אינה נפש

והתקוה כבר לא תקוה

נותרת כלי ריק

ללא אהבה,ללא תשוקה

לא בינה ולא דעת

בלום באוצרותיך החבויים

פגוע ממלותיה,רווי מעלבונותיה

רצוץ שבור וחבול

וליבך הבוער כבה

ונחל עדנך אזל ויבש

וצרור תפילותיך התבדה

ונהרות תקוותיך קרסו

ותהיה באותו הלילה

כצל עובר הירא מצילו שלו

כאש אוכלה בליבך

ולא תותיר חלקה טובה

חדלת מתת פרייך

חדלת משפעת תנובתך

ותהיה כעלעל בערבה

כקוץ יבש

כסיר נפוח מתגולל באבק המדבר

מדבר חייך,יובש שפתיך

ריקנית אהבתך

אפס חלומך

ותאחז בחוט השני

לדעה מה יהיה

ותתן משאלתך ביד הגורל

כי לא במעשיך תוכל לתקן

ולא בידך הדבר

כי כלו כל הקיצים

ורק הפור יפול

ורק הגורל יטה את מאזני חייך

לימין אם לשמאל

כי בך לא נותר דבר

נותרת בדד

ללא אהבה וללא תקוה

רחקה היא ממך

וככל שתיקרב

תרחק היא שבעתיים

בבוקר תאמר מי יתן ערב

ובערב תאמר מי יתן בוקר

אין ערב ואין בוקר

וכל יומך כאפר יתפזר

כמוץ נידף ברוח

כפרי עבש אין חפץ בו

מי ישמע תפילתי

מי יאזין לשוועתי

בנותנו לי אהבה.

למשאלתי ענני !!!

כי אבדה אמונתי תש כוחי

הכוח לחכות עד כלות

להמתין בתחנה

עד בוא רכבת חיי

9/12/03

ואתה טעון בצרור מלותיך

ואתה טעון בצרור מלותיך


ושלל הגיגיך-מלא חופניים

מה רבו שירך

וכה גדשו ספוריך

עד כי איימו לפרוץ סכר ליבך

לפתוח סגור ליבך

והיא פניה תסב אליך

ופניך אל גבה נתונים

והמילים בערו בך

ונחשול דבריך גבה בכליותך

תתייסר ותשרף מאישם

מתבעירתם כלו קרביך

ותפתח את סגור ליבך

את סכר נפשיך-בכעסם

ואלה המילים זרמו בחרונם החוצה

בשצף נמהלו בחלל האויר

נחל הגיגך אל ים השממון

אל הדממה

הלילה רד,

הלילה רד,


עת עטות מסכות, והחלף פנים

עיניים חכליליות מיין

ומבעדן ניבט הסגול והירוק

עת תחלוף זו בזוהר שערה

ומגדל גופה ספק מותר ספק אסור

מחלפות ראשה אל מקור נשימותיי תטה

ובלהט חמוקיה אחבא.

עוד ליל חלומות ותשוקות

והלב מאחר בפעימותיו

את קצבי השמע בהיכל

והיא מחלצות גופה תלבב ברבים ובנעימות קולי אכה

עת עיניי תשורנה למחלצת האחרת

והיא בדם שמחתי תטבול

ותותר עימי לעד

עת עין כל חי תראה בי כנכר.

היתה לנו ארץ

היתה לנו ארץ


היה לנו חלום

מכל קצוי עולם נקבצנו יחדיו

לבנות חלום

לחדול מנדוד

לעצור סבלות עמינו

לקבץ כל קהילות פזורינו

עד באו תאבי בצע

רודפי שררה

נטלו שלטון בכוח הונם

עשקו עם בגודל שגעונם

ואט אט חזרנו לנדוד

אנו בביתנו

והגלות מנת חלקנו

להבנות מן ההרס כבר לא נוכל

להאמין שיבוא רועה וישקם עדרו

כבר אינו חזון נפרץ

תם זמננו

אבד עתידנו

תרמיל על שכם נישא

ופננו לעבר ים



חורבן בית שלישי

וזו הפעם מרצון

גלות של בחירה

29/03/04

היום נטה לערוב

היום נטה לערוב


וענפי האילן נדו ברוח

ארוכה ומרפא לתחלואיך

והיא תישיר מבטה אליך

תדום בשעת היום

ותשיח בשעת ערבית

משק ידיה יהלום דבריה

וקולה לא נשמע

תשיח עימך סיג ושיח

ואתה דומם בצד

אצבעותיך דרשו בשלומה

וכל כולה תקוה עבורך

ותפלל ותמודד עם מצוקותיך

ואתה ידיד נעלם

כערפל תהה היא סביבך

ובשחר תעלם דמותה

לא ידעתה פישרה

לא שחה לך יגונה

רק בעינך תביט

ומילות עדנה ואהבה

תתכסה סביבבך

אשרי איש מצא אישה

והיא תחל יעודה

24/04/04



===========================================

געגוע חזק לחיבוקך החם

געגוע חזק לחיבוקך החם


געגוע לליבך האוהב

לנשיקות שפתותייך,לחום גופך

אל מלותייך היפות

אל שעות העונג לצידך

צלצול בדלת....אין איש

אחכה לך

עד יכלו כוחותיי

עד יכבה מאור עיניי

עד יגדע פתיל חיי

2/12/03

בשבילי היער

בשבילי היער ובנתיבי החורש אצעד


ידיי מלטפות את ענפי האילן

ולאוזניי ילחשו את סודם

הן לחשת לאמירהם

" הסו הסו,את רז סודי מלגלות"

עינייך נשואות אל עיניי

וליבך יפעם בחוזקה אליי

אך את תסתתרי בינותם

קרובה אליי ברוחך

ורחוקה ממני בגשמיותך

ואמשיך לתעות בין השבילים

ובנתיבי החיים אובד

עד תתירי סודך

עד יפוג נידרך

כי אז תבואי לפניי

ואראך מאירה את דרך חיי

את הנתיב הנכון

את השביל המוביל

אל מעבר לחשכת היער



2/12/03

בשביל הצר במורד ההר

בשביל הצר במורד ההר


לילה רד וצינת חורף תעטוף

ומנגד דמויות חייך רצות ושבות

בעינך תביט וזכרון עבר ישוב

עם זו שחתה

בזו נגעתה

ועם זו התעטפתה

ואתה הולך ובוכה הולך ובוכה

נושא פניך אל שמיים

אל ממלכת האל

" פתח שערים והאר מחשבתי "

וזכרון ישן נושן יצוץ

עת אתה נער זך ואהוב

הכל היה ברור

הכל נראה מבורך

ועת זקנת

חשש רב בכל מעשיך

ואתה הולך ובוכה הולך ובוכה

16/12/03

ברגוע הנפש בבוא השלוה

16/12/03






ברגוע הנפש בבוא השלוה

יבקע כאור שימשך

ורפואתך מארץ תצמח

תשוב לחוש רוח בין ערביים

תשוב לבהות בענפי אילן רטובים

להביט בנמלה עמלה בדרכה אל מעונה

בצבעי שמיים ובתנועת עביהם

בלבנה מעל ובטל מלטף מתחת

רחש קצפי הגלים ינעם לאוזניך

ורעמי שמיים-כתוף מרים

תשוב להנות מפרי בשל

ברק ברקיע יאיר צל חייך

תשוב להלך בשדות חיטה

ובינות פרחים למצא תנומה

לנשום רגבי אדמה ספוגים ממטר לילה

לשוב ולראות איילת השחר בקומך

ואת כוכבי מרום בשוכבך

הן כל זה נברא עבורך

עת תשוב השלוה לשכון בך

בפינה שם בסמטה

בפינה שם בסמטה


יושב אל מול אנדרטת גדוד

איש לא בא

איש לא רוצה

איש לא קונה את תוצרתו

איש לא בא

איש לא רוצה

איש לא קונה את מרכולתו





ומתחת עץ חרוב

צל נופל על פדחתו

ועם רעו אשר מולו

שם ישיח יגונו

ועם רעו אשר נגדו

שם ישפוך את צערו





עד שיום אחד הוא קם

כך פתאום ונעלם

איש לא ראה

איש לא שמע

איש לא ידע את גורלו

איש לא ראה

איש לא שמע

איך הוא שם קץ לנפשו

28/4/04

בעת עלות השחר

בעת עלות השחר


ישובו צפורים לתת קולם

ומלאכת דומם ממך תרחק

לחם- שבעה נפשיך

ובכי תמרורים בליבך יערוג

לא טוב שבת בדד

לא עדנה הביט באחרת

ומשובת רוחך כאין

ותאות נפשיך לשובע דמעה

הן יום בצר לי

ולילה תיכון דמעתי

עת היא לללי

עט היא לייללי

נפשך בך תדעך

וצעקתך מועקת אביון

ויצירי כפיך במנוחתם שרו

ועינך אליהם תביט

ופחד שולמת רשעים

תראה

כי אתה אלוהיי מחסי

אלוהיי אבטח בו

24/4/04

בערוב יום דומם

בערוב יום דומם


שירה חדשה את בוקר חייך תאיר

את מבטך לרום תשימי

ופנייך יהיו אל על

כי נשאת משא חייך

ויכבד עולך מנשוא

כרחיים על צוארך היו לך חייך

אך תשובי לנסוק לתכול שמיים

הן בעינייך ראיתי זאת ובמבטך

שחת לי הכל

בליבי רב הגעגוע

בליבי רב הגעגוע ועם הזמן גבר הפחד שמה לא אראך


על אוצרותיך הסתומים בפני ,

על תחושותי אליך שלא יזכו למענה

אל יובש שפתותיך אל מול פי השוקק ,

לבבתיני

ואני סוב אסוב סביבך ולבי נכמר ,

מצער התשוקה מלב הדומיה

מתי תפתחי את שערך?

מתי אחדל לראות את הריחיים על צוארך?

ביום ענותך לי תחדל ענותי

כי לך נקשרה נפשי

וליבי, אויה, עלי דמי

בימים אחדים מעין אלה

בימים אחדים מעין אלה

אתור ואחפש אחר שער לא נעול

כי שוב ירד מסך על עיניי

וערפל אופף את מחשבתי

לא אדע אנא אלך ולאן אבא

ואת תעטפיני בידייך

ותהיי עימי בסחרחרת חיי

לא חזק אני היום

עוז ועוצמה היו לי לזרה

ואנוכי רק כלי חרס סדוק

שברירי ונד לכל משב רוח קל

באפלילותם של חיים

באפלילותם של חיים פתאום ניבט אור חיותם של חיים


כאילו אומרים לי הנה חייך לנגדך לך קח אותם עימך

עורר את נשמתך ומחק את חייך בלחש מילותם

ושפתיך רשמו לי מילות עדנה

וכל מילותיך היו מקור לגעגוע

געגוע חד לתחושות אבודות

אשר אבדו עם השנים

ואת החיית אותם

אל פינות הבית

אל פינות הבית


אסתתר ואחבא

איה אהובתי ?! אנה הלכה ומתי תשוב

צפור קטנה וארוכת מקור

אל מבין חריצי התריסים תביט אליי

כמו שחה לי יגונה

כאילו חשה יגוני

ואשיח לה על בדידותי

והיא תמרר על עצבונה כי רב

עוד מלה עוד משפט עוד צער

וזו הציפור נשאה כנפיה

עד שראיתיה כנקודה קטנה באופק

זו הציפור נגעה בכאבי

חיתה מצמאוני ,ליטפה את ליבי

ותמלט

אל בור בארץ ציה

אל בור בארץ ציה נכלאתי עייף רצוץ ובלי כוחות


מפחד חייתו אדם מאימת צחוק הוללים

עד רדת היום. בבוא דומם ראשי על תרמילי, אשכב

דמעה את עיני כסתה ובכי תמרורים אל ליבי היקוד

ואך מבעד לחלון מעבר לסורג דקל רם ניצב

וממנו קול ציפור ספק בוכיה ספק רנה

לא ידעתי שפתה לא היכרתי שירתה

רק קולה הנשמע לאוזני בלבד

כאומרת לי:" קום קרא.....קום קרא ...".

עם עלות השחר עת יבש הטל

הציפור חדלה משירתה

ופחד אדם ואימת ההוללים שבו לתת קולם

צללה נפשי

אך צללה נפשי


ונדוד רעייתי כספינה אבודה

לבואך אצפה ואייחל

מבעד לגלים

מעבר ללובן קיצפם

אך את עלומה ואבודה

ממעל איישיר עיניי

ואת נצרפת בגופי

ובהשיבך את פניי ריקם

ייתמו כל חסדיי

ואיבש כעלעל בערבה

איכה אסעד

איכה אסעד פת של ערבית


כשאת אינך לצידי

איכה אתן מנוחה לגופי

ורוחך לא שורה סביבי

איכה אעצור דמעה מעיני

וקולך לא ישמע באוזני

איכה אקשיב לשירת חיי

ואוזנייך לא תהיינה שותפות לשמחתי

איכה יתמלא אויר בקירבי

כשריח שפתותייך בשפתיי פג

אל קירות הבית אביט

ואת עינייך אראה מכל פינה

מביטות בי בערגה

בשמחה ,בעצב ובתאוה

איכה ישמח לבבי ביין

כשכוס יינך ריקה לצידי

אשת לוט

איך אשב לי מנגד ואראך כאשת לוט


הלא עם כל שיר וכלמשפט

את פושטת את עורי ונשמתי אליך תערוג

ובראותי את נשמתך גם אל מראך ארצה להתוודע



אבל את לאחר שחקרת את נשמתי

ותהיי כאבן ריחיים מסתגרת

וסובב סביב סגור ליבך ותשמרי

נפשיך לעצמך

ואני אותר לי עם אשליות דמותך